נטלות

חז”ל קבעו שלפני אכילת מוצרי לחם צריך נטילת ידיים – רחצה של הידיים על ידי שפיכת מים עליהן מכלי נטלה. החובה בנטילת ידיים התפתחה משתי סיבות עיקריות. ראשית, על מנת להקפיד על נקיון בזמן האכילה, מטעמי בריאות.
שנית, נטילת הידיים היא סוג של טקס דתי, על מנת לוודא שהידיים “טהורות” –
נקיות “מטומאה”. טומאה היא חוסר ניקיון דתי שנוצר על ידי מגע עם דברים המוגדרים מבחינה דתית
כ”טמאים”, ללא קשר ללכלוך פיזי. אם כן, בעזרת הנטלה המהודרת אנו מקיימים את חובת נטילת הידיים כאשר הפעם הראשונה בה אנו נתקלים
בציווי ליטול ידיים הוא אצל הכהנים בבית המקדש. לפני שהכהנים היו עושים את עבודת הקודש בבית המקדש היה עליהם ליטול את ידיהם, כמו שכתוב בספר שמות:”רחצו אהרון ובניו ממנו את ידיהם ואת רגליהם בבואם אל אוהל מועד, ירחצו מים ולא ימותו, או בגישתם אל המזבח לשרת להקטיר אישה לה”.
הנטלות המעוצבות משמשות גם לנטילת ידיים של שחרית: נטילת הידיים לאחר היקיצה בבוקר. לאחר אמירת מודה אני, נוטלים את הידיים במים, נטילה זו נקראת “נטילת ידיים של שחרית”. על האדם להזדרז וליטול את ידיו מיד לאחר שהוא מתעורר משנתו. לפי ההלכה, לפני הנטילה, אין לדבר בדברי תורה ולהתפלל. כמו כן, אין לנגוע במאכלים ובמקומות שונים בגופו: בפה, בעיניים, באף ובאזניים.
נוסף על כן, משתמשים בנטלה החגיגית לנטילת ידיים לסעודה: לפני אכילת פת לחם נוטלים את הידיים במים.
הנטילה מתבצעת מתוך הנטלה ועליה להיות שלמה ללא נקב. שפתה העליונה של הכלי צריכה להיות ישרה ולא יהיו בה פגימות. צריך שהכלי יכיל לפחות כמות של רביעית מים.

בעזרת הנטלה, שופכים את המים על כל כף היד עד פרק הזרוע. רצוי ליטול תחילה את יד ימין ואחר כך את יד
שמאל. אחרי נטילת הידיים, ולפני ניגובם, מברכים: “ברוך אתה ה אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציונו על נטילת ידיים”. גם הניגוב הוא חלק ממצות נטילת ידיים.