סדר פסח

זמן בדיקת חמץ שקבעו חז”ל בליל י”ד בניסן. (ולאחר שהכינו את הבית לצורך הבדיקה). ומי שבדק ביום י”ג צריך לחזור ולבדוק בליל י”ד. (צאת הכוכבים בליל י”ד).

כל חדרי הבית ופינותיהן, ארונות מטבח, וארונות בגדים, וכן המכונית צריכה בדיקה. (וכן כלי תחבורה ציבוריים אוטובוסים, רכבות וכו’).

יש לבדוק את החמץ לאור הנר של שעוה, ולא לאור האבוקה או נר העשוי מחומר האסור לאכילה, ונרות של פראפין המצויים אצלנו כשרים לבדיקה. רצוי שלא לבדוק לאור פנס או נר חשמלי.

אסור להתחיל במלאכה חצי שעה קודם זמן הבדיקה, ואם התחיל ללמוד בהיתר לא צריך להפסיק. ושיעור תורה קבוע צריך לקיימו, ובלבד שיזכירו לצבור לעשות אח”כ לעשות בדיקת חמץ.

נהגו לבער את החמץ בשריפה, (וכן אפשר לפוררו ולזרוקו לרוח או לים), וטוב לפני השריפה לשפוך עליו נפט ע”מ לפסלו מאכילת הכלב.

מן התורה חובה להשבית החמץ דהיינו להפקירו שנאמר:”תשביתו שאור מבתיכם וכו’ “, וחכמים תיקנו בדיקת חמץ מחשש שמא ימצא חמץ בחג הפסח ומתוך הרגלו יבוא לאכלו.

עד סוף שעה רביעית מהיום מותר עדיין לאכול חמץ, ועד סוף שעה חמישית אסור באכילה ומותר בהנאה, כגון: להאכיל לבהמה ולמכור לנוכרי, ומתחילת שעה שישית אסור בהנאה ויש לשורפו ולבערו מן העולם. והאוכל חמץ בערב פסח, צריך לצחצח שיניו היטב היטב, שלא יתערב לו פרור חמץ עם המצה. (עיין במעשה שהביא הבן איש חי זיע”א).

“הסיבה פירושה לשבת על כרים וכסתות ולהטות לצד שמאל דרך חירות, וכל אחד יכין מקומו מבעוד יום לכך. וכולם חייבים בהסיבה אנשים ונשים, ובן אצל אביו, ותלמיד שקיבל רשות מרבו, והשמש והאבל צריכים הסיבה.

צריך לשתות בכל כוס רביעית יין שהוא 86 גרם ולדעת החזו”א  150 גרם. ויש לשתות את הרביעית בבת אחת. ואם יש בכוס יותר מרביעית, צריך לשתות רוב הכוס.

מצוה לקדש על יין אדום, ואם קשה עליו יכול לשתות מיץ ענבים, וטוב לערב מעט יין, ורצוי לא להשתמש במיץ ענבים משוחזר ומבושל. ובדיעבד מי שקשה לו רשאי להשתמש בהם. (והמשובח ביותר להשתמש ביין לא מבושל).

למנהג הספרדים מברכים על כוס ראשונה ושלישית  בלבד, ואחינו האשכנזים וכן מעדה קדושה תימן מברכים על כל כוס וכוס.

צריכים כולם ליטול ידיים בלא ברכה, מכיוון שאוכלים כרפס מטובל בחומץ ומברכים עליו בורא פרי האדמה. ויש להזכיר לכולם לכוון בברכה זו לפטור את אכילת המרור בהמשך, וכן יש לאכול כרפס פחות מכזית, כדי לא להתחייב בברכה אחרונה.

חובה על בעל הבית לספר את סיפור יציאת מצרים לפרטי פרטיו, וצריך לאפשר לבניו לשאול ולהרחיב את הדיבור ע”כ ואם אין בנים, גם הבנות יכולות לשאול ואם לאו אשתו תשאל והוא יענה, ויש לספר בלשון שהילדים מבינים לפי דעתם ושכלם. (וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח).

בברכת המוציא צריך לאכול שתי כזיתות אחד למוציא ואחד למצה, (שהרי מברכים המוציא ועל אכילת מצה), באכילת הכורך עוד כזית נוסף, ושעור כל כזית 30 גר’ לערך (וחולה או זקן די שיאכל 20 גר’) נמצא שבברכת המוציא יש להכין לכל אחד מהמסובים 60 גר’ ובאכילת הכורך 30 גר’ מצה

לכתחילה אסור לטבל בשום משקה, ולא לאכול שום מאכל עם המצה כדי שיהא טעם מצה בפיו בלבד, וחולה או זקן שקשה להם ביותר לאכול מצה, מותר לפורר להם את המצה. וכן אפשר לשרותם במים, או במרק שלא יהא חם שהיד סולדת בו,

מי שיש  חשש שהמצה יכולה להביאו לידי חולי פטור, (וכן באכילת מרור) אבל טוב שישתדל לפחות לאכול חצי שיעור של כזית מצה או עשרה גרם, ואם גם זה בלתי אפשרי יטעם כל שהוא, בלי ברכה.

על המרור אין מברכים בורא פרי האדמה, אלא על אכילת מרור בלבד, ולא יאכלנו בהסיבה. ומטבילים אותו בחרוסת, ומנערים החרוסת לאחר הטיבול, על מנת לטעום מרירותו, וצריך לאכול כזית.

יש להשתדל מאד שלא לדבר דברים בטלים בסעודה עד לאחר אכילת האפיקומן, וצריך לנצל את הזמן הסעודה לשירות ותשבחות, והמשך סיפור יצאת מצרים, ולהזכיר את אכילת האפיקומן בסוף הסעודה בהסיבה לפני ברכת המזון, כמו”כ צריך לאכול כזית לאפיקומן ויש להוסיף מצה שמורה על הטעימה שמקבלים מהחצי מצה ששמורה לאפיקומן, ונוהגים לאכול 2 כזיתות.

אסור לאכול אפי’ פירות אחר האפיקומן, ואם טעה ואכל פירות ועדיין לא בירך ברהמ”ז יאכל שוב מצה, ואם בירך ברהמ”ז אינו יכול צריך לחזור ולאכול אפיקומן. ולשתות מים מותר, ותה או קפה אם שותה ע”מ שיוכל לעסוק בתורה מותר, ואם לאו אסור.

אסור לעשות מלאכה בערב פסח אחר חצות שבד”כ צריך אומן, כגון: לעשות כלים חדשים ולתפור בגדים חדשים ואפי’ בחינם אין לעשותן וע”י גוי מותר. אבל תיקון בגדים או כלים לצורך החג אפי’ מעשה אומן מותר, וטוב לעשותן בחנם.

כל מלאכה שמותר לעשות בחול המועד כגון: דבר האבד, מעשה הדיוט, או עני שאין לו מה יאכל מותר לעשותן בע”פ.

משעה עשירית ביום, אסור לאכול גם מצה עשירה כדי שיוכל לאכול בליל פסח לתיאבון, ואכילה פחות מכביצה או פירות וירקות מותר. 

זמן בדיקת חמץ שקבעו חז”ל בליל י”ד בניסן. (ולאחר שהכינו את הבית לצורך הבדיקה). ומי שבדק ביום י”ג צריך לחזור ולבדוק בליל י”ד. (צאת הכוכבים בליל י”ד).

כל חדרי הבית ופינותיהן, ארונות מטבח, וארונות בגדים, וכן המכונית צריכה בדיקה. (וכן כלי תחבורה ציבוריים אוטובוסים, רכבות וכו’).

יש לבדוק את החמץ לאור הנר של שעוה, ולא לאור האבוקה או נר העשוי מחומר האסור לאכילה, ונרות של פראפין המצויים אצלנו כשרים לבדיקה. רצוי שלא לבדוק לאור פנס או נר חשמלי.

אסור להתחיל במלאכה חצי שעה קודם זמן הבדיקה, ואם התחיל ללמוד בהיתר לא צריך להפסיק. ושיעור תורה קבוע צריך לקיימו, ובלבד שיזכירו לצבור לעשות אח”כ לעשות בדיקת חמץ.

נהגו לבער את החמץ בשריפה, (וכן אפשר לפוררו ולזרוקו לרוח או לים), וטוב לפני השריפה לשפוך עליו נפט ע”מ לפסלו מאכילת הכלב.

מן התורה חובה להשבית החמץ דהיינו להפקירו שנאמר:”תשביתו שאור מבתיכם וכו’ “, וחכמים תיקנו בדיקת חמץ מחשש שמא ימצא חמץ בחג הפסח ומתוך הרגלו יבוא לאכלו.

עד סוף שעה רביעית מהיום מותר עדיין לאכול חמץ, ועד סוף שעה חמישית אסור באכילה ומותר בהנאה, כגון: להאכיל לבהמה ולמכור לנוכרי, ומתחילת שעה שישית אסור בהנאה ויש לשורפו ולבערו מן העולם. והאוכל חמץ בערב פסח, צריך לצחצח שיניו היטב היטב, שלא יתערב לו פרור חמץ עם המצה. (עיין במעשה שהביא הבן איש חי זיע”א).